הלכה: יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה כול'. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. פְּשִׁיטָא בִּידִיעָה הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ שֶׁחַייָב לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן. אַף בִּידִיעָה רִאשׁוֹנָה כֵן. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר. הִילֵּךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְיָצָא וְהִזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְהִילֵּךְ בַּשֵׁינִי וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. וְיֹדֵעַ שֶׁהוּא חַייָב לְהָבִיא בָהּ קָרְבָּן. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְאָמַר. חַייָב עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. אָמַר רִבִּי בּוּן בָּר חִייָה. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּבָרִיא לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ. אֲבָל אִם הָיָה סָפֵק טָמֵא טָפֵק טָהוֹר וְנֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ לֹא. מִמַּה דְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא דְאָמַר. חַייָב עַל הֶעֱלֵם טוּמְאָה וְעַל הֶעֱלֵם מִקְדָּשׁ. הָדָא אָֽמְרָה אֲפִילוּ סָפֵק טָמֵא טָפֵק טָהוֹר. נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא מִשׁוּם סְפֵק יְדִיעָה כִידִיעָה. מָה אִם בָּשָׁעָה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם טָמֵא הוּא אִם טָהוֹר אַתְּ אָמַר יְדִיעָה וַדַּאי הִיא. בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁטָּמֵא וַדַּאי אֶלָּא אֵינוֹ יוּדֵעַ אִם חַייָבִין עָלֶיהָ קָרְבָּן לֹא כָל שֶׁכֵּן שֶׁתְּהֵא יְדִיעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אם בשעה וכו'. הש''ס הוא דקאמר לה דשמעינן ממילתיה דר' יוחנן דאם נודע לו שטמא ודאי הוא אלא שספק הוא לו אם חייבין עליה קרבן אם נכנס למקדש בהעלם טומאה זו דודאי ידיעה בתחלה מיקריא דהא מק''ו נלמד מדר''י דמה במקום שעיקר הטומאה היא בידיעת ספק אצלו וקאמר ר' יוחנן דכידיעה ודאית הויא וחייב אם נכנס למקדש אח''כ בהעלם טומאה זו במקום שיש לו ידיעה ודאית בעיקר הטומאה אלא שהספק אם חייבין עליה קרבן לכ''ש דכידיעה בתחילה הויא:
אמר ר' יוחנן. לא היא כדאוקי ר''ל כר' ישמעאל אלא ברייתא דברי הכל היא ומשום דכאן עשו ספק ידיעה כידיעה ודאית לענין ידיעה בתחילה:
ממה דאמר ר''ל. אבל השתא דקאמר ר''ל דהך ברייתא דמיחייב על ספק ידיעה דטומאה ר' ישמעאל היא ומסיים בה משום דלדידיה מיחייב נמי על העלם מקדש הדא אמרה דקסבר ר''ל אליבא דר' ישמעאל דמשום העלם מקדש הוא דקאמר דמתחייב אפי' אין כאן אלא ספק ידיעה לענין הטומאה:
אבל אם היה ספק טמא ספק טהור ונעלם ממנו מקדש ונכנס למקדש לא. וזהו כדפרישית דלא מהני במה שנעלם ממנו מקדש ונודע לו אח''כ למקדש למיקריא ידיעה בתחלה היכא שיש כאן גם העלם טומאה ולא נודע לו בתחילה מן הטומאה כ''א ידיעת ספק דלא אמר ר' ישמעאל לחייב גם על העלם מקדש אלא בענין שאין כאן העלם טומאה כלל כגון שזכור הוא לטומאה ולא נעלם ממנו כ''א המקדש בזה הוא דמוסיף ר' ישמעאל הכי הוינן סברין מימר אי לאו דאמר ר''ל להאי מילתא:
הוינן סברין מימר דאמר ר''ל בבריא לו שהוא טמא. כלומר אי לאו דהוה מוקי ר''ל להך ברייתא כר' ישמעאל וכדמפרש למילתיה הוה אמינא דס''ל לר''ל אליבא דר' ישמעאל דאע''ג דמיחייב נמי על העלם מקדש מ''מ מודה הוא דלא מהני העלם מקדש ואח''כ נודע לו למקדש למיהוי ידיעה בהא לחודה וכגון שנעלמה ממנו גם הטומאה ולא נודע לו כ''א מספק אם הוא טמא או טהור דנימא דמיחייב מחמת ידיעת העלם מקדש הא לא הוה אמרינן אלא דוקא בבריא לו בתחילה שהוא טמא ודאי ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש וכלו' אפי' בגוונא דאיכא הכא ידיעת העלם מקדש כדמסיים ואזיל:
אמר ר''ל. מהכא לא תפשוט דאיכא למימר הא מני ר' ישמעאל היא דדריש במתני' סוף פרקין מונעלם ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ולדידי' שפיר אשכחן דמיחייב כדמפרש ר' בון לקמיה דמשום העלם מקדש הוא דחייב אפי' בספק ידיעה דטומאה:
והזה ושנה יטבל והילך בשני. דאלו לא טהר בנתיים היה ודאי טמא ממ''נ ועכשיו ספק טומאה הוי בכל כניסה וכניסה וקתני חייב משום דעכ''פ כניסה אחת מהן בטומאה היתה:
גמ' פשיטא. לן האי מילתא דבידיעה האחרונה ידיעה ודאית בעינן דעד שהוא יודע שחייב להביא בה קרבן כמו בכל ידיעות של חטאת דידיעה מעלייתא בעי מיהו הא מיבעיא לן אם אף בידיעה ראשונה כן שיוודע לו שנטמא ודאי וחייב בקרבן אם אכל קדש או נכנס למקדש או דילמא מכיון דידיעה בתחילה לא כתיבא בהדיה אלא מקרא דונעלם הוא דנפקא לן לא בעינן לההיא ידיעה שתהא ידיעה ודאית אלא אפי' נודע לו מספק טומאה הויא ידיעה:
ויודע שהוא חייב להביא בה קרבן. בתמיה הא הכא כל ידיעה בתחילה שהיתה לו אחר שהילך באחת מהן לא הוי אלא מספק טומאה ואפ''ה חייב וש''מ שידיעת ספק הויא ידיעה לידיעה בתחילה:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ. נִיטְמָא וְנַעֲשֶׁה לוֹ הַדָּבָר סָפֵק מָהוּ שֶׁיֵּיעָשֶׂה אֶצְלוֹ כְּהֶעֱלֵם דָּבָר וְיהֵא חַייָב. דֵּין כְּדַעְתֵּיהּ וְדֵין כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאִתְפַּלְּגוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דאיתפלגון. פלוגתא דר''י ודר''ל גרסינן בפ''ג דהוריות ולמקצת הסוגיא דהכא:
דין כדעתיה ודין כדעתיה. ואזדו ר''י ור''ל לטעמייהו במה דאיתפלגון בעלמ':
ע''ד דר''ל. אלא אליבא דר''ל דלא ס''ל עשו ספק ידיעה כידיע' מיבעיא לן בזה שאם נטמא ונודע לו שהוא טמא ודאי אלא שנעשה לו הדבר ספק שאינו יודע אם חייבין עליה קרבן מהו שיעשה אצלו כהעלם דבר אם אח''כ נעלמה ממנו טומאה זו מי נימא דהידיעה בתחילה הוי ידיעה ועכשיו נקרא העלם דבר וחייב אם נכנס למקדש בהעלם זה או דילמא לר''ל אפי' בכה''ג לא מיקרי ידיעה ודאית בתחילה להתחייב על העלם דבר אחר מחמת כן:
משנה: 8b יְדִיעוֹת הַטּוּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. נִיטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טוּמְאָה וְזָכוּר לַקּוֹדֶשׁ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ קוֹדֶשׁ וְזָכוּר לַטּוּמְאָה נֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְאָכַל אֶת הַקּוֹדֶשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. נִיטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטּוּמְאָה וְזָכוּר לַמִּקְדָּשׁ נֶעֱלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטּוּמְאָה נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נעלמו ממנו זה וזה. אינו ממנין הידיעות אלא הא קמ''ל דאע''ג דבשעת אכילת הקדש או כניסת מקדש אינו זכור לא לטומאה ולא לקדש חייב קרבן עולה ויורד:
נעלם ממנו קדש. או המקדש וזכור לטומאה הרי שתים אחרות דלא כתיבי:
ונעלם ממנו טומאה. אחר שידע וע''י אותו העלם אכל קדש הרי א' או נכנס למקדש הרי שתים דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא משמע שנתעלמה ממנו טומאה וזכור הוא את הקדש או את המקדש:
נטמא וידע. שנטמא. בשעת הטומאה או אחרי כן:
מתני' ידיעות הטומאה. לעיל בפ' ראשון מפורש אמאי קרי להו ידיעות:
מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוֹחָנָן. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. נִתְכַּפֵּר מִקְצָת הַחֵט נִתְכַּפֵּר כּוּלּוֹ. וָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. לֹא אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֶלָּא בִידִיעָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאֵין בָּהּ חִייוּב קָרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא אמר ר' יוחנן. ומשני דלא דמי האי להא דלעיל דלא קאמר שאין הולכין אחר הידיעה האחרונה של ודאי אלא בידיעה אחרונה בכה''ג דאין בה שום חיוב קרבן משום שכבר כפר מקצת החטא בידיעת השנים בתחילה ונתכפר כולו ושוב אין בידיעה האחרונה כלום ולא הוי טעמיה דר' יוחנן דידיעת ספק של שלישי הויא ידיעה אלא אדרבה ס''ל דאין ידיעת ספק כלום ועיקר טעמיה מפני שידיעה אחרונה לאו ידיעה הוי אבל התם בחמשה זיתים דאין בידיעת ספק כלום הלכך כשנודע לו באחרונה ידיעה ודאית על כולן היא הידיעה שמביאה אותו לידי קרבן ולפיכך הויא ידיעה והולכין אחריה ולעולם קסבר ר' יוחנן דאין ידיעת ספק קובעת לחטאת בשום מקום:
וכא הוא אומר הכין. והכא בהא דחמשה זיתים דלעיל אמר דאין ידיעות ספק קובעת ואין נחשבין לכלום אלא הולכין אחר הידיעה אחרונה שנודעה לו בידיעה ודאית על כולן וקשיא דידיה אדידיה:
מחלפה שיטת ר' יוחנן תמן הוא אומר. התם בהוריות לעיל מינה פליגי ר''י ור''ל באכל שלשה זיתים וסבור שהן שנים והפריש חטאת ר' יוחנן אמר נתכפר מקצת החטא נתכפר כולו רשב''ל אומר נתכפר מקצת החטא לא נתכפר כולו. כלומר שאכל שלשה זיתים בהעלם א' ונודע לו על השנים וכסבור שלא היו אלא שנים והפריש עליהן חטאת ואח''כ חזר ונודע לו על השלישי ר' יוחנן סבר דשוב אינו מביא קרבן על השלישי דמכיון שכולן בהעלם א' אכלן וחטא אחד הוי וכשנודע לו על השנים והפריש קרבן נתכפר לו על הכל והשתא מקשי דר' יוחנן אדר' יוחנן דבזה אמר דכשהוא סבור שהן שנים והויא כנסתפק לו על השלישי ואם אח''כ כשחזר ונודע לו שודאי אכל אף השלישי אין הולכין אחר הידיע' אחרונה של ודאית אלא אמרי' דהואיל בתחילה כשהיתה לו ידיעת ספק על השלישי ונתכפר במקצת החטא כשהפריש קרבן על השנים נתכפר כולו ואפי' על השלישי:
מִחְלְפָה שִׁיטַּת רֵישׁ לָקִישׁ. תַּמָּן אָמַר. יְדִיעַת סָפֵק קוֹבַעַת לְחַטָּאת. וָכָא אָמַר. אֵין יְדִיעַת סָפֵק קוֹבַעַת לְחַטָּאת. תַּמָּן אֲשָׁמוֹ קָבְעוֹ. וָכָא מָה אִית לָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וכא מאי אית לך. אבל הכא גבי טומאת מקדש וקדשיו מאי אית לך למימר הואיל וקובעו באשם תלוי על ספיקו הא ודאי ליכא למימר הכי שהרי אין אשם תלוי בטומאת מקדש וקדשיו כדתנן בריש כריתות שאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת קבועה לאפוקי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד:
וכא אומר אין ידיעת ספק קובעתו לחטאת. דהכא מוקי לברייתא דלעיל כר' ישמעאל ולא בעי לפרושי כר' יוחנן ולאוקמה כדברי הכל אלמא דלית לה ספק ידיעה כידיעה. ומשני תמן אשמו קובעו כדאמרינן טעמא דהואיל ואשמו קובעו להתחייב על כל ספק אשם תלוי בפני עצמו מקשינן ג''כ לענין חטאת:
אָכַל חֲמִשָּׁה זֵיתִים וְנוֹדַע לוֹ בְסָפֵק כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע לוֹ בֵוַדַּאיָּן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יְדִיעַת סָפֵק קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין יְדִיעַת סָפֵק קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. מוֹדֶה רֵישׁ לָקִישׁ בְּכֹהֵן מָשִׁיחַ שֶׁאֵין יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאת. שֶׁנֶּאֱמַר כַּֽחַטָּאת֙ כָּֽאָשָׁ֔ם. אֵת שֶׁמֵּבִיא אָשָׁם תָּלוּי יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאת. 9a אֶת שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי אֵין יְדִיעַת סְפֵיקוֹ קוֹבְעַתּוּ לְחַטָּאת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
את שאינו מביא אשם תלוי. אבל המשיח שאינו מביא אשם תלוי על ספק חטאו כדתנן בפ''ב דהוריות אשם תלוי היחיד והנשיא חייבין ומשיח וב''ד פטורין כדיליף התם מקראי והלכך אין ידיעת ספק קובע אצלו לחטאת דלא איתרבי מהקישא אלא מי שישנו באשם תלוי ונוהג בו:
מודה ר''ל בכהן משיח. דלא אמרינן גביה ידיעת ספק מחלקין לחטאת משום שנאמר כחטאת כאשם והקישן הכתוב לומר לך את שהוא באשם תלוי ומחייב על כל ספק וספק אשם תלוי אחד כל זמן שלא נודע לו שאכל ודאי כך הוא מתחייב חטאת על כל א' וא' כשנודע לו אח''כ:
ידיעת ספק קובעתו לחטאת. מה שהיה לו ספק ידיעה בין כל א' וא' מיחשב ידיעה ומחלקן לחטאות שמיד שנודע לו בספק על כל אחד קבעתו בפני עצמו וכשנודע לו אח''כ שאכל חלב בודאי מתחייב חמשה חטאות דהוו כחמשה העלמות:
ונודע לו בספק כל אחד ואחד. כלומר בין כל אחד ואחד נודע לו הספק שנסתפק אם אכל חלב או לא ולא נודע לו בודאי עד אח''כ שנודע לו על כולן:
אכל חמשה זיתים. של חלב בהעלם אחד:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source